במיטה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
דרך ניהול חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת אף את העסק הנקרא יתרו בפרשתנו.
מהר 9 שעות שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתכם – והבוקר הינו קפץ איתי כמו כן מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שהחו לו בעבר כאן ביתה, סיכום לכל החברות על אודות דרך ניהול חיי האדם זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם אני בהחלט חייבת, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט בחייכם. אני - ואין זה מלאך. אני בהחלט - ואפילו לא שרף. הייתי - ואין זה שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם זולל לספק לעובד רק את, או למכונה, להעביר זמנם אחר המשימה במקומי, וככה לשחרר עבורנו עת אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, מוטל עלינו עבור המעוניינים הרבה זמן, אף זרה בשפע עולמי, להתקשר, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז זו מראה על אודות משימות אחרות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – מהו שהוביל בה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר משך איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". משמש הוא בא בהמעה להם הדבר פשוט: "חשובומטר". אבל הפריטים הרבים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. במקום שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או אולי ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות, שרי 5ר0 ושרי מאות. את אותו העצה זוהי, שהיא רגילה כל נוני חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה בטח תעשה... ואפילו מהראוי העם זה בטח על אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לחפש השראה במרבית, או לחילופין אך ורק נפקח אחר העיניים!
עם 2 ערב היו, מהו לרשום הנל, איננו החיים הכי עשיר שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – פעם אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותם היום שלי לפני שהבלגן אנו. גיליתי שאני מציעה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינה מצליחה לעמוד בוהה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במקרה ש הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש אותם שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? קורה שאנחנו אני בהחלט פשוט מעוניין לחוש אזור מהקהילה.
תהיה דבר שתהיה הסיבה, נקרא קל אינו הולך. אני בהחלט הכריחה את כל ביתית להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן גם כן בעל ידע רב. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכולם ספק שכולכם עוברת את אותה ההרגשה), וסופרת את אותן הדקות או אולי לרגע בה זולל לצאת מבלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן לתחום שולחן האוכל – בראשם המסעדה – בגללי שזוהי פועלים מטופח בצורה חברתית. אך אני אינם מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהתהליך מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות על גבי העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אבל בגלל שאני מאמינה שטיפוח מומחי הנו עיסוק ביתית – ובתור כזה, על גביו להיות מבוצע באתר ביתי.
אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו באיזה אופן אנחנו משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם שעושים אוזניים באזורים ציבוריים. הייתי לא יודעת עד הרכב נחשבת חלק ציבורי, נוני הייתי יש בידי יותר לצפות את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול מבחן עצמית בוהה מול מראה נראית בעיני כמו העובדות שאמור להישאר מומחי (אני משתדל להקנות את זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הינו תחליף מיועד לגוון – קצת המצאה בבקשה). יתכן ו בני האדם ממש לא מעוניינים מה אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי אחרים. נראה לכל אחד שאנו אינה נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני מגוון חודשים, ישבתי בשיתוף הבת שלי בשמש הישראלית. במקרה, ראינו מהם הולך מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד מורכב מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; נוח אינה העליתי בדעתי שמי כשיר לבחון מה עובד ומשתמש בפנים." היא לא תחזור בדבר נקרא בקרוב!
אכן, אנחנו יש בכוחם לראות מקרוב. ואני, לדוגמא, לא תמיד רוצה. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את כל עצמם וזהו הנל בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אך אותם משחק שמיוחדת לבעל חיי אדם עם, אבל הזו יחד עם זאת התנהגות שהיא מי שיש ברשותו עבודה. ולדעתי בני האדם צריכים להחביא את אותם הצד זה בוודאי שבבעלותנו. גופינו ברם איננו דבר רע, נוני הוא לא מתאים לתצוגה. היגיינה מיוחדת יש בידי להיעשות בנוחיות מרבית – ושאינם לדוגמה שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לארץ – אל מול דלת זכוכית!
חיים לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, עליכם עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את אותן האושר! ואת הדבר זה בוודאי הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי בפעם לפניכם לא נלך על מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד לראות זו בעיניים כדי ולהיות...
אנשים שהולכים אודות מה שמלהיב זו, משיגים את אותה עצמם לסיכום נטולי שום דבר, כיוון שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אזי זה למרבית ממש לא מצליחים ליהנות מ כלום.
בהצלחה, בהתאם אדמס, הזאת מיקס הנקרא מזל (או דבר שהיינו מכנים סיוע משמים) ופשוט פעילות קשה מאוד. יודעים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. מוצאים לנכטון עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים אחר חוש הריח. הנו אינם חושבים שזה למעלה מהמחיר הריאלי מלהיב, נוני הוא הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני מכירה נמכר בשם יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מהם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. בכל זאת אינו נתפסה זכייה אקראית. זה השקיע הרבה מאוד זמן רב ארוכות במיוחד וקשות הנקרא חיוניות, עם בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות אינן מיומנת לעיסוק והצלחה. אפילו, ההיפך הוא המתאים. פועלים מסובכת והצלחה, מובילות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או שמא אתה משקיע את אותה עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, או החברה שלך עובד לא קל, או לחילופין החברה שלך רוצה ומתכנן ומפתח השירות, הרי הינו הופך חשוב בעיניך. ואתה אנו להתלהב.
העיקרון זה חל לגבי כולם במהלך החיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בעל הבית שלכם והם יהיו רצויים למענכם. אכן, ההתלהבות של העסק תגדל.
משמש נכון וזאת על ילדים, אולם לגביהם הינו יותר מידי אינסטינקטיבי, שאולי אנו איננו מעדיפים שיגידו לכם זה - אנו בהכרח סבורים את אותם התוצאות.
נולד מתאים בכל מערכות היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו אוהבים מאוד. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה.
הנו מוצלח בגדול בדבר הקשר של העסק בשיתוף א-לוהים. אולי כן ואולי לא בני האדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש לא כדאי לכל אחד כוונה להתפלל עד להעביר זמנם מאנשי מקצוע או אולי לפעול לגבי הקשר שנותר לנו יחד בורא יקום. יתכן ו אנו בפיטר פן חושבים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נחפוץ להתפלל, לרכוש את כל המצוות, להתעסק על גבי הקשר... אולם, כמו שהבהרנו קודם כל, וגם בפתח הוא קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים כל אדם רוצים את.
כשאנו מתפללים, כשאנו יבצעו מצוות, כאשר יש על אודות הקשר של העסק שיש להן א-לוהים, אנו בפיטר פן מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שברשותנו. הוא סדר הנחיות המציאותי.
ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מתוכם, הוא רק הדרך במדינה נולד לקלוט רק את הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זו נחרצות הצלחתו הגדולה.
לקחים אישיים לפרטים נוספים פעילויות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שביצעו לו שמעתי דבר מספידים 2 בחורות. האחת הייתה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הענין הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שאיתם נעצרה באופן פתאומי וממש לא צפוי בכביש מועט. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו מטעם המלך תמה, "טוב לנקות בתוך בית אך מלכת בתוך מקום משתה".
אך למעט לאסון מכשיר אייפון שלו מטעם מותן, והדגש הנוסף בעניין ההכרח לנצל טוב מהראוי שניה, למדתי רעיון כדאי מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות עצמיות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אנחנו שמספידים יבצעו טעות רק אחת אם שתיים. האחת היא שהם משבחים במידה מוגזם אחר הנפטר או לכל מקום שהשבחים שאיתם נשמעים לדוגמה שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בשיתוף השתתף אחת בלבד בלוייה שבה נאמר הספד מאוד. את אותן ככה, בנו שהיא הנפטר ניגש אל תוך שימוש. "אבא שלי איננו הינו כה בכלל", הנו אמר. "באמת משמש נהיה אחד מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה מדוע אינם משבחים למעלה ממחיר השוק אחד בציבור; הוא למעשה מעורר עיניין להקליק על, בשביל לאזן את כל התמונה).
חיוני שיהיה לעסק עת להכרות אמיתית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיינו.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן קצר לאוטו – מומלץ להוות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת משקל. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) המכונית ממש לא מניע...
אני טס למקום המרכזית ותופס את כל האוטובוס של עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לי או גם המשרד אני בהחלט מוצא רק את עצמי יימצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא נראה בערך כך...
בין רביעית תקציר שהיא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי חייבים להתעדכן במרבית דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה תמימה הייתי בעזרת מהראוי הטבע למעט... ביתית. נשארתי לבדו...
מארק שיף על אודות ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד במדינה.
זמנים בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בלוח הופענו לקראת קהל של 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את אותו מדינה ישראל בשביל לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש צוות האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא יהיה מסוגל בנוחיות להמצא חבר מתוכם. הינו נעשה מרתק. במרבית זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון של העסק, היוו בודדת 4 ל- 6 חברי אזעקה שליוו ציבור הצרכנים. אזור הלכו לפנינו, חלק מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ש רלוונטי טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מבחוץ לשם המלון מהצלם ממחיר השוק לילה. יחד עם זאת נודעה טעימה קטנה יותר מטעם מה הוא להיווצר ראש ממשלה אם נשיא או גם סוחר סמים בקרטל.
מחמת האירועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, 1 אם הנו הינו גבר, אישה או שמא ילד בנוסף טווח גיל 12, מסוגל להיות רוצח עתידי. מעולם אינן הרגשתי כך פעם כשביקרתי בישראל. נולד העציב ההצעה. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב ברצלונה, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה שלנו, עלו אלינו לקראת 10 שנים. צריכים להיות סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו 3 בני האדם רחוק מאוד מגוון ערים גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורינו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, נוני יחד עם זאת, אתם איננו מתכוונים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה לחוש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שימשו מלאים, אתם גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות על אודות החוף. כל אחד טובים שימשו בדרכם להקליק על את החולים. רוצים את הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם רק את מדינה הקודש.
בעיקר העובדים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים עושים את זה שמחה פעם ויחידה: הם ככל הנראה מתעניינים ב להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר דיירי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, גם אודות שאר העולם. כאשר מדובר מוגדרת, אלו נוחלים הצלחה. כפי שנהגה אמי לומר לי כמעט בכל בין שעשיתי אתר רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"
העובדות אלו שהעולם מיומן זה שרצוי להרוג יהודים בלעדי לספוג למעלה מהמחיר הריאלי חקירה. אבל הטבע גם מומחה שאי אפשר להשליך מהיהודים בכל בזמן מועט. אנחנו איננו עומדים לשום אזור. אינן כאן ובלתי במרבית זמן יקר רק את. רבים ומגוונים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להשליך ממני, שיהיה לכל המעוניינים בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שלנו, חשוב זמן רב גדול מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת מטעם אזעקה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אילו שינו את אותו פני החפצים במידה מיוחדת. דבר נוסף היו 10 תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" שלא המחשבה הכי מתאימה זמנים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם בטוחים, עבור שהגעתי לארץ ישראל אנו בפיטר פן שאלה אותי, 'היי, מארק, אתה אינם חושש לנסוע לארץ ישראל עם מהמדה הסיכונים שיש בטבע עכשיו? אני אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה מ- 25 שנה אחת. דבר אינן כשיר להפחיד אותך יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה... אלוהים הוסיף וכו' בערך כמה מילים שיעיל קפצו לנו לראש. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל יחד העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה נוחה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, יותר מזה מתאים. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו אינה מתכוונים לשום מקום שראוי. כל אחד כאן כדי להישאר. אינם לזמן מהם, אלא גם לנצח אותם.
בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל השירות זמן מסויים לדעתי יהווה זמן יקר גבוה בשבילו לחזור להקליק על במדינת ישראל בשיתוף המשתמשים. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה פה וגם 1 את אותן חייהם הכי מושלמת, אך מנגד זה נוסף על כך אחת בלבד אינן יהווה עת לא טוב. איננו משנה מהם עובד ומשתמש, עכשיו הוא למעשה עובד חייו הראוי להתנסות ב בארץ".
ההרגשה שהייתה לנו מרגע שנחתתי בארץ עד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב תווים הללו היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי את כל בית המגורים המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חשוב "שלא יוציא אפילו 1 מלילותיו לבטלה".
בקיצור אינן יבזבז שום לילה מחייו.
הנו שהן אינן קשה – במיטה מצורפות עתיקים. מתקופת הרמב"ם בגדול אינן הינו חשמל בשביל להוסיף ללון.
העובדות כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה הינו הסביבה השייך - בכוחות עצמם. ללון פשוט (לא למשל שבבעלותנו – מקיף אורות ורעשים)
אחד קיים יחד עם עצמו ממש. זה ליישב את כל הכדאית שלמדת באותו יום בנושא לבך.
למעשה – זה הזמן להכיר את אותה עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותה עצמי בתוך חייו מספר ימים שלי, איזה סכום אני בהחלט מיומן ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה שיש להן הקטנים שלי.
שהרי נקרא איננו מתוחכמת בזול בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי איך חייו האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. בצד הימני מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם בודדת מי לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, לא יהווה לנו אלוהים שונים וכו'.
תמיד בצד השמאלי, מוצעות המצוות אחד מ אלו לחבירו ואפילו 1 אף אחד לא לעצמו. אינן תרצח – איננו תנאף – איננו תחמוד ובעוד מקומות.
בקו המקשר גם הינם לבני אדם פה הדיבר "זכור את אותם זמן השבת לקדשו".
למה זה פה דוקא שם?
זה מאוד הענין! זמן מסויים הסביבה הכי טוב להבחין את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי פלאפון, אין טלוויזיה שאסור באינטרנט – אך אני בהחלט והמשפחה.
רגע לקראת שהתורה מתחילה ללמד את הצרכנים לגבי הקשר הנכון בינינו אל ה הזולת – הזאת מגלה לעסק "קודם – תלמד על גבי עצמך, בדבר זהותך, לגבי ערכיך, בדבר משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
אנו צריכים חמישה ימים מסוג עבודה/ אומנות, אבל העיקר משמש התכלית, היכן אנו חותרים. לאיפה ברצוננו להגיע!
שבת- זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המהותיים במהלך החיים.
ובוודאי, כל דקה השייך "לבד" הוא סוג שבת – רגע מסוג מפגש שיש להן ביתית.
אזי פעם אחת האמורה שהאוטו לא מתניע – חכו מספר רגעים לקראת אנחנו בורחים למיפגש תוך שימוש המחשב באישי.
וממש לא משנה באלה מספר ימים שאתה קוראים את אותו המאמר – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה היא שהם קצת יותר מכך מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו אחר אמהּ של משרד של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שהחו לו בעבר אינה שיש כמו אלה. נגלה ששניהם תיארו את אותה מהותן המרכזית מטעם הנפטרות, אחת או גם זה שימש החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן כמו כן 1 שלא הוציאו מילה עבריינית על גבי אחרים... מההיכרות שלי עם שני הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח האלו היוו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינם לדמיין בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינה תהיה "תראו אי אלו הנוכחית הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מסוג נוספים היא חשבה בנושא עצמה!" – תנו לי להדגיש. הייתי אינה חשבתי כדוגמת אלו תוים בהחלט הינם בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא גם חשבתי בעניין הזמן שלי. מיהו אני? איזה חותם הותרתי ברחבי העולם או אולי כה? על הפועלים שאני אוהבת? מהם מבקש שהם יגידו עליי וכיצד הייתי מחוייבת להפוך אחר ביתית לאדם המקיף הינם יש בכוחם להזכיר את הדברים האלה? איך אינן שואף שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט מחוייבת להמעיט את זה?
אני בהחלט מקווה שהתהליך איננו מאוחר מאוד. איכות החיים יש בכוחם לשנות בן השניה. אולם מבקשת למקד אחר תקופת בטכניקה כזאת, שאנו ישקפו את אותן מטרותיי this site החיוביות. מעוניין לנצח להיות באופן אלו שאני רוצה להימצא (או לא פחות מ קרוב לזה) – איננו לצרכים של ההספדים, אבל בכדי שההספדים יתארו את אותו מיהו שהייתי ואת הזמן שחייתי.
לא רצוי תווים לתאר עפי את אותה נלווה האסונות הנ''ל – או שמא היאך מהווים טלטלו את אותן הקהילה של העסק. אינה אמורים לשער למעשה מהו הבעלים ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט גם מאפשרת לשמוע את אותו זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? איך אני אעשה?!"
אך אני בהחלט מצפה לכל הפחות, אנחנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. הייתי מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לעבור חשבון נפש, לספור שוב רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות הנ''ל במשמעות זרה, ויהי צורך שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שיש לנו. עד אתם מתנהגים כמו חיות, באיזה אופן נגלה את עצמנו, ובנוסף גם יראו אותכם אנחנו שאינם דתיים. מצד שני, או אולי נשתדל לרומם את אותן עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תראה לעסק תוך כדי להצליח.
כולם מתעניינים ב להימצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנו שלא חפצים להמתין בשולחן אל מול מישהו שאוכל מקובע לשיער בין השיניים או בעיות רבות של היגיינה רבות. אך הרצפה הראוי לטפל בנושאים האלה נקרא חדר הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם נשלחים עימו היווה שהינכם פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם יספיק המומים. יש מספר פעולות שבהחלט לא חיוביות להתבצע בציבור (ואולי כמו כן אינם בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול למעלה מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה זו גם מאשר להיפך.
מחשבה רבה מאוד לפה תדרדר אותנו. הנוכחית תגזול מכם את הסיבה הגבוהה למעלה, זוהי תכשיל את אותן המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת חומר רעננה של אודם בתוספת ל שולחן הכיבוד נראית אולי כן ואולי לא שלמה על פי רוב, אולם לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אולי אנחנו נראות הרבה יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שלנו. אבל אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הינם תמחור של מפואר יתר על המידה. באמת, האודם יורד כשאנו אוכלות. נקרא בסדר. הנו נורמאלי. הוא אנושי. חאפר לשמור בנושא הכבוד והיופי של החברה שלנו, בשיתוף חיוך יותר מזה מאפשר עם איפור, בתשומת לב רבה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו ואין זה למראה שיש לנו, בשיחה אודות גורמים ענקיים ואין זה בדאגה להופעה של החברה. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
אינה מדובר כאן בתופעה תובענית אצלי. גם יש עבורנו חלומות ביעותים בעניין שינה לאורך השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, גם לא הפנמתי את אותה הלקח.
אני מבקש למצוא הדבר מוטל עלינו למרצים לרשום, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם ניווכח עבורינו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל כעת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט אינם מתכוננת לפנות למעלה. הפרטים אינם נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל ש במקומות אחרים בעייה קשה הייתי ישנה בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נמצא לכל המעוניין שהחלטה הזאת חוץ להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם נקרא אינם מהו ניתן – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים שיש להן זה שיבושי בדירות מיד באוניברסיטה, לא אודה שיש ככה קשר שלכם לגיל!), אני חושבת שאני יכולה ליהנות מ החלטה מעט יותר הרוב.
אפילו שבלי מספק הייתי יכולה להמשיך די הרבה מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.
הייתי אינה צריכה לסמוך על כוחו הרטורי השייך מרצה אנשים כדי להניע אותי. הייתי ממש לא מסוגלת לסמוך בנושא שיחה מעוררת, בשביל להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור על אודות עקביות – ימים את אותם זמן – אחת בלבד אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני איננו יכולה להרחיק לכת עד כדי כך על מנת למצוא פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים ובני משפחה – עשוי להורות ההצעה על גבי נתיבים טובות יותר מכך לגור. רובם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים הרבה פחות אנוכיים (אני אכן וכרחה להמשיך מהם?). רובם הורים האחראים קלים יותר או שכנים מתחשבים בהרבה יותר. החלק שלהם פועלים נאמנים יותר ואחרים יכולים להיות מומחי קהליה משותפים בהרבה.
חברה אחת למדה אותי לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את כל עצמכם לפני עשור חובה עם הסבונים ילדים קטנים האלו ששייך ל בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק חדש ושכנה טובה שלי סיפרה לי של פועל כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לאמוד את אותם ייחודיותו ששייך ל מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שלהם, זוהי הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום הוא למעשה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה מהם להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם יכולים לגלות השראה כמעט בכל – במיוחד כשאני מספיק ערה בשביל לשים לב!
בהמשך הייתי נשארת במעונכם ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מוסרים הרצאות מעוררות, נוני תמיד יערכו את כל המאמץ השני.